"הורה סחרחורת...עד מתי? עד בלי די!"*

1.3.15

דימוי מעגל ההורה בתרבות הישראלי 

דימוי מעגל ריקוד ההורה שותף לשיח הישראלי אודות מקומיות, זהות ושייכות. אופן פעולתו ושותפותו ייבחנו בעבודה זו, דרך ביטוייו החזותיים בעיצוב הגרפי, בשדה מחולות העם, ובמחול האמנותי הישראלי, במאה השנים האחרונות. אבחן כאן היבטים סמליים של מעגל ההורה, כתופעה תרבותית, החל מייבוא ההורה לארץ ישראל בתקופת היישוב, דרך שנות המדינה הראשונות ועד ימינו. אבקש לפענח מהם המסרים האידיאולוגיים המוצפנים בדימוי החזותי של ההורה בתרבות הישראלית, ולעמוד על אופן גיוסו של הדימוי, לעיצוב התודעה הקולקטיבית. אבחן את התפתחות הדימוי, ואת תצורת התגבשותו כסמל ציוני שגור. אתחקה אחר האופנים בהם מעגל ההורה מקובע בציבוריות הישראלית גם היום, כדימוי סמלי, ואבדוק באילו דרכים יוצרי מחול, אמנים ומעצבים גרפיים מקומיים עושים בו כיום שימוש, ולהבעת אילו מסרים.

ריקוד ההורה יובא לארץ ישראל ממזרח אירופה, בימי העליות הראשונות. בתהליך מתמשך של ניכוס, הפכה אותו התנועה הציונית לריקוד הלאומי הישראלי. ככל שהציונות מצאה במעגל את סמל השוויוניות, ובאמצעות אחיזת הידיים, את הקולקטיב, התאימה ההורה לשאיפות הסוציאליסטיות של המוסדות ההגמוניים שפעלו במדינה שבדרך. אהבת הטבע, עבודת האדמה, שירות למען הכלל, חלוציות והגנת המולדת – אלה היו מושגי היסוד של השיח הציוני דאז (בר-גל, 1999) וההורה היטיבה לסמל את כל אלה. טיפוח הפולקלור, כעדות לקיום התרבותי המתמשך של האומה, הוא אחד מכלי השכנוע של תנועות לאומיות בכלל. בידי הציונות עוצבה ההורה כהמשכו של הריקוד העברי התנ"כי, וככלי להפצת החזון והדימוי של העברי החדש.

דימוי מעגל ההורה מגלם בטקסטים חזותיים רבים, את האידאה הציונית, את הבעלות על הקרקע, ואת הריבונות היהודית בישראל. מתחילת דרכו, פועל המחול האמנותי בישראל כסוכן אידיאולוגי, המגויס למשימות התעמולה והחינוך הציוניים. באמצעות הציטוט החוזר ונשנה על פני רצף הדורות, מעגל ההורה פועל לעיצוב התודעה הקולקטיבית, עד כי הדימוי מתקבע, מוסר ומשעתק מסרים ציוניים, ומגלם תפקיד מפתח בעיצוב הזהות הישראלית היהודית. באיקונוגרפיה הציונית, הופכת עד מהרה ההורה לנושאת מסר מקומי של השתייכות חברתית, ומגדירה מי מוזמן אל המעגל ומה המעגל תוחם.

בימינו, הן יוצרי מחול אמנותי, והן מעצבי כרזות, תקליטים, ספרים ומוצרים, עושים שימוש חדש בדימוי החזותי של מעגל ההורה. לעומת המסרים החד משמעיים שהיו לדימוי ההורה בימי החלוצים, בחברה הישראלית היום, המורכבת והמחולקת לקבוצות, קהילות וקולות שונים, ההורה טעונה במסרים מורכבים, רב-משמעיים. באמצעות ציטוט ורפרור לדימוי ההורה המיתולוגי, החלוצי, מקיימים יוצרים עכשוויים דיאלוג ביקורתי עם ערכים ציוניים בשיח המקומיות הישראלית. הם מעניקים לדימוי מעגל ההורה משמעויות מפתיעות, אמביוולנטיות וחתרניות, וזאת בעיקר על ידי שילוב של נוסטלגיה ושל מחאה.

אתחיל את הדיון בבחינת מקורותיו האוניברסליים של ריקוד ההורה, ובפענוח מאפייניהם הסמליים, ומשמעויותיהם של ריקודי מעגל, בתרבויות שונות, ובתקופות שונות. אתחקה אחר מסלול הגעתו של ריקוד ההורה לארץ-ישראל, ואבחן מדוע דווקא ריקוד זה, ובאיזה אופן הוא נוכס בידי הציונות, ככלי אידיאולוגי. אעמוד על תצורתו של דימוי מעגל ההורה עד שזכה למעמדו המיתי באיקונוגרפיה הציונית, כריקוד הלאומי, ועל התפקידים החברתיים הסמליים שמילאה ההורה בחברה החלוצית, ובימי קום המדינה. משם אמשיך, ואביא עדויות על מעורבותו של מעגל ההורה במלאכת יצירת הדימוי היהודי והעברי החדש, שיחליף את הדימוי היהודי הגלותי. אביא גם עדויות על הקשר של הדימוי עם ערכים ציוניים כמו התיישבות, אדמה, חקלאות, ואהבת המולדת. ארחיב על האופנים בהם מתגייס דימוי מעגל ההורה להפצת הנרטיב של שיבת ציון, ולתפיסת החלוצים הציוניים כממשיכי דרכם של יהודי התנ"ך. אחשוף גם כיצד מגויסת ההורה למלאכת חינוך ילדי ישראל, לדורותיהם. הדיון מסתיים בהתמקדות באופן שבו יוצרי מחול ומעצבים עכשוויים, כדוגמת אוהד נהרין, רננה רז, נעמה לוריא ואחרים, מטפלים בדימוי של מעגל ריקוד ההורה ומוסרים באמצעותו מסרים מורכבים וחדשים.

* נתן אלתרמן, הורה סחרחורת, 1934

להמשך קריאה

מצעד מחולות ברחוב הרצל בחיפה ביום העצמאות (1958) באדיבות ד. חרמון, צלם לא ידוע.
מצעד מחולות ברחוב הרצל בחיפה ביום העצמאות (1958) באדיבות ד. חרמון, צלם לא ידוע.